08/04/2020
כשהייתי קטנה מאוד התרגשתי מחג הפסח.
שבוע לפני החג כבר התחילו כל ההכנות. הביקורים עם אמא בסופר והקניות עם סבתא הכי בעולם של בגדים חדשים לחג. סבא היה תמיד שואל מה אני רוצה לחג ואיך שהוא זו תמיד היתה ההפתעה של האפיקומן.
שלושה ימים לפני הבית של סבא וסבתא שלי הפך למרקחה תרתי משמע.
היו רוקחים דברים במטבח וכולנו הסתובבנו אחת סביב הרגליים של השניה. ארבע דורות של נשים במטבח, סבתא רבתא שלי, סבתא שלי, אמא שלי ואני. קטנה אבל נתנו לי להרגיש הכי חשובה בעולם! הפקידו בידי את השולחן!! הייתי יושבת שעות ומקפלת מפיות אחת בתוך השנייה אחרי שבחרתי אותן בסופר ( זוכרים.. עם אמא שלי...) מוציאה עם סבא את הכלים של פסח. איזה אושר זה היה עבורי, לא יתואר. אני נזכרת בזה ומתמלאת בערגת ילדות קלה...
ובחזרה לשולחן. זה תמיד היה שולחן ארוך. תמיד כמעט 30 איש. הרבה צלחות, המון כוסות כי חגים ואלכוהול ובית רוסי אז ממש שמח. והמפיות! באמצע הצלחת או בכוסות או גם וגם והגדות של פסח. לחלקנו הייתה הגדה אישית ובכך סומנו גם סידורי הישיבה.
הייתי בת 6.
והשנה פסח בסימן קורונה. יהיה שולחן, יהיה חגיגי, הוצאתי את צלחת הפסח שקיבלתי מסבתא בפעם הראשונה שאירחתי סדר פסח משפחתי בבית האישי שלי, אבל יהיה אחר. יגאל ואני. סדר אינטימי. גם זו חוויה.
תהנו מהשקט שקיבלתם, תצחקו בזום ותזכרו שאחרי 4 כוסות יין... החיים בהחלט יראו טוב יותר!
חג שמח והמון אהבה💜
