14/12/2025
100 אלף בדואים חיים בכפרים לא מוכרים בנגב, ותחת ממשלת הימין הקיצוני נשברו שם שיאי הריסת מבנים. כ–20 אלף איש הפכו למחוסרי בית, דרי סוכות ובקתות, והמדינה אומרת להם: קודם תלכו מכאן, אחר כך נסתדר.
לכפר הלא־מוכר אל־סר הגענו יום לפני הסופה "ביירון". יותר מ־250 בתי מגורים ומבנים בכפר כבר הושטחו על ידי דחפורים והמלאכה עוד לא הסתיימה. כ־1,100 איש, בהם תינוקות וילדים קטנים, קשישים וחולים כרוניים, נותרו ללא קורת גג והם חיים כאן בין ההריסות במעין בקתות/סוכות מאולתרות. תאופיק אבו־עדואן הוביל אותנו לסוכה המשפחתית. בכניסה אליה ישבה אימו פאטמה בת ה־81. אבו־עדואן אומר:
"יש אנשים שהורסים לעצמם את הבית כי הם לא רוצים לשלם למדינה על ההריסה. הרי בסוף המדינה גם הורסת לך את הבית, גם לא נותנת לך פתרון דיור חלופי, וגם מגישה לך את החשבון על ההריסה. חשבון מפורט של כמה עולה יום עבודה של טרקטור, כמה של נהג טרקטור, כמה ההובלה של הטרקטור, כמה עולה יום עבודה של שוטר, כפול כמה שוטרים היו בהריסה שלך. זה יכול להגיע ליותר מ־100 אלף שקל. על הפשע, הירי, מדווחים כל הזמן. פה 700 ילדים נשארו בלי בית, ושום מילה".
סמי עמרנה מכפר אל־סר:"זה כפר מלפני קום המדינה ועכשיו הרסו פה 250 בתים וזה עוד לא הסוף. ולא עושים הסדרה לאף אחד. אומרים 'תסתדרו לבד'. אתה מכיר ישראלי יהודי שהמדינה הורסת לו את הבית בלי לדאוג לו לפתרון? בהתנתקות דאגו למפונים לקרווילות שיגורו בהן עד שימצאו להם דיור קבע".
פרג' הוואשלה, בן 90 מראס-ג'ראבה: "אני נולדתי פה עוד כשאינגליזים שלטו כאן. אני כבר זקן, כל חיי חייתי רק פה. אני לא מבין למה אני צריך ללכת מהבית שלי?". בנו, חסן הוואשלה - "אנחנו לא ישנים בלילה. פוחדים מה יהיה מחר. הטרקטורים והמשטרה יכולים לבוא בכל יום. אתה כל הזמן חושב רק על זה. הילדים שואלים מתי יבואו להרוס לנו את הבתים, לאן נלך מפה. הם פוחדים ללכת לבית הספר, לחזור בהסעה ולגלות שהרסו להם את הבית".
איברהים אל־גרבי, חבר ועד הכפר אל־סר: "זו מדיניות של 'יהודים במקום בדואים'. ילדים בני 10־15 רואים מה עשתה להם המדינה, מה היא עשתה להורים שלהם, לסבא ולסבתא שלהם, והם גדלים בכעס. הם הולכים למקומות לא טובים, ברוב המקרים לפשיעה. גם ככה הם חיו על גבול העוני, והם הרי רואים איך היהודים חיים, ואז גם את המעט שהיה להם המדינה באה והרסה. ילדים שהולכים לאיבוד זה כמעט 100 אחוז נתיב שמוביל אותם לפשע".
סמי עמרנה מסכם: "ועוד מדברים איתנו על נאמנות למדינה. איך אפשר לדבר עם ילד או עם נער על נאמנות למדינה, כשהמדינה משאירה אותו בלי בית ועם צלקת בנשמה? בא שר שאחראי על המשטרה ועושה סרטים לטיקטוק על הטרגדיה שלנו. כל מי שעשה צבא פה - הרסו לו את הבית. למה שצעיר שהרסו לו את הבית ירצה לעשות צבא? הוא בכלל מרגיש שייך למדינה הזו?"
https://bit.ly/4ptkH73
עודד שלום | צילום: שאול גולן