31/08/2026
השנה, בפעם הראשונה, הראשון בספטמבר מגיע ואין לי את מי לשלוח לבית הספר.
במשך שנים, הימים שלפני הראשון בספטמבר היו מלאים בהכנות ובהתרגשות: לקנות מחברות, לעטוף ספרים, לבחור תיק וקלמר ולסדר הכול לקראת התחלה חדשה.
והשנה שקט.
שלושת הבנים הגדולים שלי גרים בתל אביב. הם עובדים, עצמאיים ומנהלים חיים משלהם. וגם אלה, הקטנה שלי, כבר לא מתחילה בית ספר. בשנה שעברה היא סיימה י״ב, ולפני שבועיים עזבה את הבית ויצאה לשנת שירות.
ואני מתגעגעת.
לימים שבהם הבית היה מלא. לדלתות שנטרקות, לילדים ולחברים שנכנסים ויוצאים, לרעש, לארוחות, לכלים בכיור, לכביסה שלא נגמרת ולהרבה בלגן.
לפני שאני מעצבת פנים, ואולי לפני כל דבר אחר, התפקיד המשמעותי ביותר בחיי הוא להיות אמא.
אני יודעת שלא הפסקתי להיות אמא, אבל האימהות שלי משנה עכשיו צורה. אני כבר לא צריכה להכין סנדוויצ׳ים לבית הספר או לוודא שיש ארוחת צהריים חמה. הילדים גדולים ועצמאיים, וזה בדיוק מה שרציתי עבורם.
ובכל זאת, לצד הגאווה הגדולה, יש גם עצב.
יש געגוע לילדים הקטנים שהם היו, לאמא שהייתי אז ולתקופה שלמה בחיים שהסתיימה.
גם הבית מרגיש את השינוי.
במהלך השנים החלפנו חדרים, הזזנו רהיטים והתאמנו אותו שוב ושוב לחיים שהתרחשו בתוכו: לתינוקות, לילדים ולמתבגרים, לחברים, לארוחות, למריבות, למסיבות ולחיים של משפחה.
ועכשיו פתאום שקט. החדרים ריקים יותר, המקרר ריק יותר, סל הכביסה ריק ואפילו הכיור ריק. פתאום יש הרבה יותר מקום. אולי אפילו יותר מדי.
כמעצבת פנים אני יודעת שבית צריך להתאים את עצמו לחיים שמתרחשים בתוכו. וכאמא אני לומדת שגם אני צריכה להשתנות יחד איתו.
אלה שלחה תמונה מהפינה שסידרה לעצמה בכפר הנוער: מיטה מוצעת, מדפים, צמחים וכמה פריטים קטנים שהפכו חדר זר לפינה שהיא שלה.
כתבתי לה: ״זה כבר ממש מרגיש כמו בית״.
ואז הבנתי שזה כל הסיפור.
היא לא רק עזבה את הבית. היא יוצרת לעצמה בית במקום חדש. והחיים שהיו כאן, והזיכרונות שיצרנו, היא לקחה איתה.
בית תמיד יהיה המקום שאליו הילדים חוזרים. והבית הזה הוא המקום שממנו אנחנו יוצאים לדרך חדשה.
שנים עיצבתי את הבית ואת החיים סביב הילדים שלי.
עכשיו אלה מעצבת לעצמה את הפינה החדשה שלה, ואני מתחילה לעצב את הפרק הבא שלי.
אז ב-1 בספטמבר הזה אני לא שולחת ילד לבית הספר. במקום זה, אני מנסה לשלוח את עצמי לפרק חדש.
עוד אין לי תוכנית מסודרת, ואני עדיין לא יודעת בדיוק מה יתרחש בפרק הזה. אבל אני יודעת שאני רוצה למלא אותו בעשייה, ביצירה, באנשים, בחוויות ובחלומות חדשים.
כל סיום זו הזדמנות חדשה.
שלה.
ושלי.
של כולנו.
