05/05/2024
ערב יום השואה תשפ"ד.
סבי אפריים לייב רוזן ז"ל
נרצח בשואה לעיני אבי שהיה סה"כ בן 4.
אבי אלי שייבדל לחיים ארוכים ובריאים היה הקטן במשפחה.
אבי, מספר מנקודת מבטו של הילד שהיה שם,
סיפורים ותיאורים שעבורי הם קשים מדי לכתיבה.
סיפורים המבטאים מראות וכאב עמוק, שלא נשכחו ולא ישכחו ממנו לעולם.
סבתי שרה רוזן ז"ל שלצערי נפטרה לפני 40 שנים, ולא עובר יום מבלי שאזכר ואתגעגע אליה...
בעיניי היא הגיבורה האמיתית.
לסבי וסבתי היו 11 ילדים..... (תארו לכם 😁רומניה עם 11 ילדים).
במהלך השואה והמלחמה נפטרו להם 7 ילדים, ממחלות וחוסר במזון.
כשעלתה ארצה, זה היה עם ארבעת בניה שנותרו בחיים,
נתן ז"ל, משה ז"ל, שי ז"ל (סנדו) ואבי אלי שייבדל לחיים ארוכים ובריאים.
כמספר הבנים במשפחה, כך מספר הבנים הקרואים על שם סבי ז"ל, אפריים (אפי הגדול ז"ל, אפי של אולגוצה , אפי מאנגליה ואפי אחי הקטן).
ולמה בעיניי סבתי הייתה גיבורה?!
מהרבה סיבות ובעיקר מהמחשבה על כך,
שאמא שאיבדה שבעה ילדים ובעל, ובכל זאת נאחזה בחיים כדי לגדל את הנותרים והכל בכוחות עצמה.
היא לעולם לא נישאה ולא חוותה שוב זוגיות ואהבה.
היא גידלה באהבה ובנתינה אינסופית את ארבעת ילדיה.
וזו בעיניי עוצמה המקנה לה את התואר "גיבורה"
אני זוכרת עד היום מילים ומבטים שלה, כל מבט של אבי מזכיר לי אותה ואני מרגישה עד היום את הקשר, שהיה כל כך חזק ביננו.
יש לי חלום!
והוא,
להקים בית אבות על שמה שייקרא "חיי שרה".
לצערנו השנים ממעטים את ניצולי השואה ולא יהיה מי שיספר את סיפורם, אז מה שנותר זה להקים "סוג של" עדי עד שינציחו אותם.
סבתא אני מתגעגעת❤️
