26/05/2026
Eight weeks.
I’ve been trying to work out what eight weeks of blocking actually is. It’s not a long time by most measures. But in the blocking project it feels different because every week requires you to stop. To soak something, pin something, wait for something to dry. You can’t hurry any of it.
I came into this project thinking the backlog was the problem. Dozens of objects that needed to be finished. A pile I’d been stepping around for years.
I don’t think the pile was the problem anymore.
I think I’d just forgotten how to stop. The corporate job, the dye shop before that — everything was output, production, the next thing. The blocking mat is the first place in years where I’ve had to just sit with something while it becomes what it is.
Eight weeks in, I’m slower than I was. I mean that as a good thing.
The pile is smaller. The weeks are fuller. I still don’t know exactly what comes next — but I’m less afraid of not knowing than I was in week one שמונה שבועות. ניסיתי להבין מה בעצם משמעותם של שמונה שבועות של בלוקינג. באופן כללי זה לא הרבה זמן. אבל עם פרוייקט הבלוקינג הזמן מרגיש אחרת כי כל שבוע מחייב אותך לעצור. להשרות משהו, למתוח משהו, לחכות שמשהו יתייבש. אי אפשר לזרז אף חלק מהתהליך.
נכנסתי לפרויקט הזה מתוך מחשבה שהבעיה היא הערימה. עשרות פריטים שהיו צריכים להגיע לסיום. ערימה שדי התעלמתי ממנה במשך שנים.
אני כבר לא חושבת שהערימה הייתה הבעיה.
אני חושבת שפשוט שכחתי איך לעצור. דרישות רבות בעבודה, חנות הצמר הצבוע שהייתה לפני כן, הכול היה תפוקה, ייצור, הדבר הבא. משטחי הבלוקינג הם המקום הראשון מזה שנים שבו הייתי חייבת פש�
