29/03/2026
עוד פוסט אחד על פסח ומשחררת.
אם יש חג לשחרר בו זה פסח. לשחרר מהדיאטה נטולת הפחמימות ולהיכנע למצות היבשות, לשחרר מהכעסים על הצד שלו או הצד שלך ולשבת בנעים עד כמה שניתן בשולחן החג. אבל בעיקר בעיקר - זאת ה-הזדמנות לשחרר ג'אנק מהבית.
בבית הספר של הילדים שלי, בשישי האחרון לפני היציאה לחופש עושים שוק קחתן, שאוספים אליו מהקהילה פיצ'פקעס ומלא מלא ג'אנק ובמשך שבוע ממיינים ואז הילדים עטים על זה בחמש דקות וכמו להקת ארבה מורעב מחסלים את הכל.
בשנתיים האחרונות, כדי שלא כל מה שהוצא מהבתים יחזור אליו, הילדים מקבלים כרטיסיות ומנקבים להם - שלושה פיצ'פקעס, ספר, אביזר ומשחק. תלוי מה מביאים.
עם פרוץ מלחמת איראן 2 (או כמו שאני קוראת לה - שובו מנדטים 2, ויסלחו לי קוראי המשתייכים למחנה ביבי) התלבשנו על חדר הילדים כי ידענו, או לפחות קיווינו שזה יסתיים מהר והשוק יתקיים כמתוכנן.
במשך שלושה ימים פירקנו לגורמים את החדר של הילדים, מיינו, זרקנו, שמרנו בצד שקיות שלא יביישו סניף של טויס-אר-אס. כמה כסף שמנו על כל הדברים האלה. בחיי שכואב הלב.
השקיות ממתינות ליום שבו הילדים ילכו לשוק הזה, שהובטח לי שיתקיים גם אם זה יהיה אחרי פסח. בינתיים הן חונקות לי את הכניסה לבית ואין לי לב לזרוק אותן מצד אחד, ואני ממש סובלת מעצם נוכחותן במרחב מצד שני. כי מבחינתי זה זבל, ולא שומרים זבל בבית. אבל המטרה מקדשת וגם זה מחזיק לי איזה תקווה קטנה, פיצית, שאולי, אולי, גם אם למראית עין, הילדים יזכו לחוויה של נורמליות. גם אם זה יהיה ביום העצמאות....
בתמונות - מקומות שיש בהם דברים של ילדים בצורה מסודרת.
תמונות: הדר דולן, שירן כרמל.
