מושיק גלאמין - עיצוב וייעוץ

21/06/2026

18/06/2026

⁨ רציתי לחזור הביתה וחשבתי שזה אשכרה סימן מאלוהים הקדשתי יותר מדי אנרגיה לדברים שכבר אי אפשר לשנות. זה קורה לכולם

הטיסה המריאה.
המחשב נשבר.
מישהו עזב.
עסקה נפלה.

האירוע עצמו נגמר.

אבל אנחנו ממשיכים לנהל אותו בראש עוד שעות, ימים ולפעמים שנים.

אחד הדברים שאני מקווה ללמוד במסע הזה הוא איך לשחרר קצת יותר מהר.

לא מתוך אדישות.

מתוך הבנה שהחיים קצרים מדי בשביל לריב עם המציאות. פעם ראשונה שלי בפולין המסע היה עוצמתי ובלתי נשכח. עדיין לא חוזר בתשובה אבל בהחלט חוזר להיות מי שהייתי אמור להיות⁩

11/06/2026

שבע שלא שומעים אותו עובד...
ווסטינגהאוס השקט שלכם 🦋

06/06/2026

מזמור לתודה, גרסת יוני 2026. תודה על המקומות שזכיתי לראות.
על האנשים שפגשתי בדרך. ועל החברים שיהיו שם לעד
על הבריאות שמאפשרת לי לנוע.
על הסקרנות שעוד לא נגמרה.
על היכולת להתרגש גם מדברים שכבר ראיתי.

ותודה על התזכורת הכי חשובה
לא צריך להחזיק משהו כדי ליהנות ממנו.
לפעמים מספיק להיות שם לרגע.

05/06/2026

בעולם שמתגמל דומים,
לנו יש חולשה לחריגים.
לאנשים שהולכים בדרך שלהם.
שלא תמיד מתאימים למסגרת.
ששואלים שאלות.
שמשנים כיוון.
שלא מפחדים להיות מי שהם.
אפילו שלחלק זה לא עובר בגרון. וכן יש עוד הרבה אנשים שמשלמים מחיר כבד על להיות מי שהם.

זאת הגרסה שלנו לזן נדיר של קורין אלאל. ❤️

03/06/2026

מבקר בכל כך הרבה תערוכות ביומיים האחרונים
את האמת אם להיות הכי כן. נראה שבשנה האחרונה התרגלתי לטבע ולפשטות וכאן בין כל האומנות
אני מוצא שמלא פעמים אני לא באמת מבין מה קורה .
תינוקות עם משקפי שמש.
מוחמד עלי נלחם בסופרמן.
אישה ערומה בתוך פעמון ענק.
ובעיקר המון יצירות שהשאירו אותי עם שאלות ובלבול.
איך אפשר להבין מה האמן רוצה להגיד?
פעם זה היה מביך אותי.
יש מצב שהיתי מרגיש ממש טיפש
היום אני אומר לעצמי
שאיזה כיף שאין מבחן בסוף.
שאין תשובה נכונה.
שלא צריך לסכם.
ושאף אחד לא בודק אם הבנתי.
מותר לעמוד מול יצירה ולהתרגש.
ומותר לעמוד מולה ולא להבין כלום.
מותר לחשוב שהיא גאונית.
ומותר לחשוב שהיא שטות מוחלטת.
כי בסוף,מה שמעניין הוא לא מה האמן הכניס ליצירה.
מה שמעניין הוא מה היצירה הוציאה ממך.
זיכרון,געגוע,כאב,תקווה ,שאלה?
או אפילו רגע אחד קטן שבו עצרת.
ואני חושב שזה נכון לא רק לגבי אמנות.
גם אנשים לא תמיד צריך להבין.
גם אהבה.
גם פרידות.
גם את החיים
ובתקופה שבה כולם עסוקים בלשכנע,
לצעוק,
להוכיח,
ולנצח,
לעצור לרגע מול משהו יפה. זה מספיק ולא צריך יותר מזה

02/06/2026

⁨ לפני כמה שנים הייתי בטוח שהתשובות נמצאות בחוץ.
בעוד פרויקט.
בזוגיות חדשה.
בעוד יעד.
בעוד מחמאה.
בעוד חלום. וכל פעם שהגעתי למשהו שרציתי, זה הספיק לרגע.
ואז הופיע הדבר הבא.

היום אני חושב שבכלל לא חיפשתי הצלחה.
לא אהבה.
לא כסף.
לא הכרה.

חיפשתי את עצמי.

והאירוניה היא שאי אפשר באמת למצוא את עצמך.
כי אתה אף פעם לא באמת הולך לאיבוד.
אתה שם כל הזמן.
לפעמים פשוט הפסקת להקשיב.

המרחק הכי גדול שאדם יכול לעבור הוא לא בין מדינות.
לא בין בתים.
ולא בין חלומות.

המרחק הכי גדול הוא בינו לבין עצמו.

וככל שאני מתבגר אני מבין שהמסע החשוב ביותר הוא לא מסביב לעולם.

הוא בחזרה פנימה.

ללמוד להיות בחברה טובה.
לסלוח לעצמך.
להקשיב לעצמך.
ולהרגיש בבית גם כששום דבר מסביב לא קבוע.

ואולי בסוף זאת כל התורה כולה.
לא למצוא את עצמך.
אלא לחזור לעצמך.⁩